פסק-דין בתיק עת"א 51705-05-12

העותר נידון לעונש מאסר בפועל בן 12 חודשים, בעבירות של התפרצות לבניין וגניבה. עם חלוף שני שליש מתקופת מאסרו, פנה העותר לוועדת השחרורים בבקשה לשחרור על תנאי, ולאחר שזו דחתה את בקשתו, הוגשה העתירה שבפנינו.

אין מחלוקת כי מדובר במאסרו הראשון של העותר, אשר יש לו הרשעות קודמות נוספות. גם אין מחלוקת שהתנהגותו של העותר בכלא הינה תקינה, אולם בהתאם להחלטת הוועדה, המסוכנות העולה לכאורה מן העותר, לאור המידע שהוגש, אינה יכולה להתאיין בתוכנית שהוגשה מטעם רש"א.

לטענת העותר, ניתן משקל גדול מידי למידע המודיעיני שהוגש, ונטען כי מדובר במידע הקודם לתקופת המאסר. עוד נטען, כי היה מקום לאמץ את המלצות העו"ס ורש"א, בעיקר משמדובר במאסר ראשון, ולהורות על שחרורו של העותר.

הכלל הידוע הוא, שלא קנויה לאסיר הזכות לשחרור על תנאי, ועליו מוטל הנטל להראות כי הוא ראוי לשחרור, הן כיוון ששינה את דרכיו והן כיוון ששחרורו לא יסכן את שלום הציבור. כדי לבחון תנאים אלה, רשאית וצריכה הוועדה לשקול בין היתר את סוג העבירה שביצע העותר, נסיבותיה וחומרתה, בנוסף לשיקולים האחרים כמו שיקומו במהלך המאסר וכדומה.

בעניין שבפנינו שקלה הוועדה את כל השיקולים הרלוונטיים. היא הייתה ערה לכך שאין אינדיקציה להתנהגות של העותר במאסר, כי בדיקות השתן שנתן נקיות וכי אף הומלץ ליציאה לחופשות. אולם הוועדה גם הייתה גם ערה  למידעים שהוגשו בעניינו של העותר והייתה רשאית להגיע למסקנה, כי תוכנית רש"א הכוללת רק שיחה טיפולית אחת בשבוע ועבודה במפעל, אין בה, לאור עברו של העותר והמידע המודיעיני, כדי לאיין את המסוכנות לציבור מצידו.

בנסיבות אלה, לא מצאנו כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה, וכל כן העתירה נדחית.

<#2#>

ניתן והודע היום ז' תמוז תשע"ב, 27/06/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: אלה רובינשטיין התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: